תחומי טיפול
תסמונת אנטי-פוספוליפידית
Antiphospholipid syndrome
תסמונת אנטי-פוספוליפידית (Antiphospholipid Syndrome) היא מחלה אוטואימונית שבה נוצרים נוגדנים הקשורים לנטייה מוגברת להיווצרות קרישי דם. הקרישים עלולים להופיע בוורידים או בעורקים ולגרום לסיבוכים שונים, כגון פקקת בוורידי הרגליים, תסחיף ריאתי או אירוע מוחי בגיל צעיר. התסמונת עשויה להיות קשורה גם לסיבוכי היריון, ובהם הפלות חוזרות וסיבוכים הקשורים לתפקוד השליה ורעלת הריון. היא יכולה להופיע באופן עצמאי או בשילוב עם מחלות אוטואימוניות אחרות, במיוחד זאבת.
הביטויים הקליניים משתנים מאוד בין המטופלים. חלקם מאובחנים בעקבות אירוע של קריש דם, בעוד שאצל אחרים עולה החשד בעקבות סיבוכי היריון חוזרים. חשוב להדגיש כי הימצאות נוגדנים אנטי-פוספוליפידיים בבדיקת דם אינה מעידה בהכרח על קיום התסמונת. ישנם אנשים הנושאים נוגדנים אלו מבלי שסבלו מאירועי קרישה או מסיבוכים אחרים.
האבחנה מבוססת על שילוב של ההיסטוריה הרפואית, האירועים הקליניים ותוצאות בדיקות מעבדה ייעודיות. הבירור כולל בדיקות לשלוש קבוצות של נוגדנים אנטי-פוספוליפידיים, ובדרך כלל נדרש להדגים נוכחות מתמשכת שלהם בבדיקות חוזרות בהפרש של 12 שבועות לפחות. יש חשיבות להערכה של גורמי סיכון נוספים לקרישיות, מחלות רקע ותרופות. הבירור וההחלטה על הצורך בטיפול מחייבים הערכה של מומחה, ולעיתים גם שיתוף פעולה בין ראומטולוג, המטולוג ורופא נשים.
הטיפול נועד להפחית את הסיכון להיווצרות קרישי דם ולמנוע אירועים חוזרים. במטופלים שסבלו מאירועי קרישה נעשה לרוב שימוש בתרופות נוגדות קרישה, ולעיתים נדרש טיפול ממושך. במקרים הקשורים להיריון ניתן טיפול מותאם, הכולל לעיתים אספירין במינון נמוך וקלקסן במהלך ההריון. אצל אנשים עם נוגדנים חיוביים ללא ביטויים קליניים, ההחלטה על טיפול מניעתי מתקבלת בהתאם להערכת הסיכון האישית. אבחון נכון, טיפול מתאים ומעקב מסודר חשובים למניעת סיבוכים ולשמירה על הבריאות לאורך זמן.